פרויקט אנימציה דוקומנטרי המלווה יום בחייה של ילדה ישראלית בת 7, שמסתכלת על העולם סביבה, חושבת עליו ומשוחחת עליו עם חבריה הדמיוניים. המחשבות והשיחות מבוססות על הקלטות דוקומנטריות של ילדים אמיתיים המתארים את העולם סביבם.
מה ידוע לנו על עולם המחשבות של ילדים? אנחנו שומעים עליו לפעמים מהורים שמספרים על ילדיהם, אבל נדיר לשמוע ילדים משוחחים בצורה מאורגנת על נושא כלשהו. מה ילדים חושבים על זיקנה, על גירושים, על הריון? מה הם יודעים על צבא, על עוני, על אינטרנט, על פרסומות? ואיך הם מסבירים אגדות, חוקים או חלומות?
“העולם הוא כזה” עוקב אחר אביגיל, ילדה ישראלית בת 7. במהלך יומה היא נתקלת בדברים שונים, דברים שהיא רואה ברחוב או בטלוויזיה, דברים שהיא שומעת בשיחות סביבה, או דברים שהיא קוראת – וכל אלה גורמים לה לחשוב.. כך למשל, בדרך לבית הספר היא רואה חיילים בתחנת האוטובוס וזה גורם לה לשאול את עצמה “מה זה צבא”; אחר הצהרים, בגינה הציבורית, זקן שיושב על ספסל גורם להרהר בשאלה “מה זו זיקנה”; ובערב היא מסתכלת על אמא שלה מעדכנת את הפייסבוק באייפון, מה שמעורר את מחשבותיה אודות “האינטרנט”.
לאביגיל יש כמה חברים, רובם דמיוניים והיא משוחחת איתם על כל הדברים האלה. השיחות האלה, מייצגות קשת רחבה של הרהורים ותובנות מפי בני דורה של אביגיל. הן מבוססות על הקלטות דוקומנטריות עם ילדים בני שש עד עשר.
זהו פרוייקט של אנימציה דוקומנטרית. האודיו הוא דוקומנטרי ומבוסס, כאמור, על הקלטות של ילדים אמיתיים, והצד הוויזואלי מוצג באנימציה קלאסית שמאיירת ומפרשת את דברי הילדים. העולם של אביגיל הוא מקום מגוריה, כלומר גבעתיים של היום, אבל עולם המחשבות שלה הוא מקום פרוע הרבה יותר וגבולותיו נזילים. הוא שואב את דימוייו מחיי היום יום של אביגיל, אבל גם מאגדות, מסרטים, מסיפורים, ממשחקי מחשב, ממה שההורים אומרים וממה שהילדים מספרים אחד לשני.
בימוי והפקה: יונתן ומאשה צור
עיצוב ואנימציה: אבי עופר
צביעה: בועז בלחסן
עיצוב פסקול: מיכאל אבבו
רקעים: דימה טרטיאקוב